בפרק החדש של ריסטארט משוחח אלי עם פרופסור יורם הרפז, מרצה לחינוך במכללת בית ברל, שמסביר: אנחנו כל כך מורגלים לניתוק הזה שבין החיים ובין הלמידה, בין הדבר שאנחנו לומדים ובין הפרקטיקה שלו, עד שתלמידים שנכנסים לבית הספר מאבדים לאט את הסקרנות הטבעית ומתרגלים למה שהוא קורא לו 'למידה בית ספרית' - למידה שהיא רק משחק בללמוד. היא הצגה של שינון, זיכרון, אפילו של הבנה, אבל היא לא למידה אמיתית. תארו לעצמכם (שוב הוא מציע) ילדה שמתעניינת בספרות, משקיעה במקצוע, קוראת את ספרי החובה לשיעור וגם ספרי רשות - הזמן שלה הולך לקריאה, והיא מיד מתחילה לפגר במקצועות האחרים. היא מבינה שהיא לא יכולה להתעניין בתחום, שזה לא מה שמצופה ממנה. ילדים נכנסים לבית הספר נלהבים בכיתה א', ובכיתה ב' או ג' הם כבר מפנימים את העיקרון: כאן לא לומדים, והם נכנסים למצב של שבו הם לומדים את הידע כמנותק מהם.